היא היתה חכמה
אבל לא מתוחכמת
לא היתה בה עורמה
לא בשביל עצמה
לא אפילו בשביל ילדיה
חכמתה היתה נסתרת
סמויה מבעליה

במפגשים היתה שותקת
עיניה מסכימות
היתה יצור נעים
עדין, לרוב הדעות

והם חשבו שהיא כמותם
מובילה את עצמה למרכז
והם חשבו שתחכומה
נעוץ בשקט עז

היא היתה חכמה
אך לא היתה בה עורמה
לא ידעה מטרה לקדם
ובלילה כעסה
כעסה על עצמה
כי חוכמתה כמו שדה
פורח ושומם

בוקר התחיל לה בלב מכוווץ
יכלה והבטיחה, יום בלי מאמץ
ביצה במחבת הקטנטן,
לחמניה עגולה, בדרך לגן
שוקו בשקית פוגש מים רותחים
שני פעוטות במיטה מתהפכים
אורזת סוגרת יוצאת לעשן
בלי אשמה, עם נשימה
לשתות קפה להתבונן

לב שלי, לב
קשה לי להרפות
מנסה בכל הכח
נושמת לריאות
לב שלי לב
אל תהיה כואב
היום הכל בסדר
נסה להתרחב

ממשיכה בתוכניות
ראש פתוח
שפתיים מחייכות
נוטלת ידיים, גם שיניים נשטפות
בוחרת בגדים קטנטנים
עוד שתי שאיפות
בוקר טוב אהוביי
קומו עורו
התרפקו עליי
תראו
אני אוהבת אתכם כל כך
תראו האור שוב זרח

לב שלי, לב
קשה לי להרפות
מנסה בכל הכח
נושמת לריאות
לב שלי לב
אל תהיה כואב
היום הכל בסדר
נסה להתרחב

יוצאים בשלשה לכיוון הרחוב
הראשונים בתחנה
ממתנים לצהוב
אשר מגיע בצהלה
הדרך אל הגן,
נראית קצת תלולה,
הנה עומדת לבד כבר בחוץ,
הנה יום פתוח
הנה לב לחוץ

לב שלי, לב
קשה לי להרפות
מנסה בכל הכח
נושמת לריאות
לב שלי לב
אל תהיה כואב
היום הכל בסדר
נסה להתרחב

יום אחד יגיע
יתאחד לי שחור עם האור
אלפי צבעים ינצו
תעוף לה ציפור
ואהיה פשוט אהיה
לב חופשי
פתוחות האוזן והעין
יום אחד יגיע
אביא זאת יש מאין

ואני דווקא רוצה להזדקן
מהר וטוב
יספיקו לי מעשים מעט
אור של שמש ואיש קרוב

רוצה להיחרש קמטים קמטים
לחיות בתוך עצמי לגמרי
קרובה לאלוהים

רוצה להזדקן ולהחכים, להרגע
לא לחשוב על העתיד
לא לחפש את הרגע הבא

להפעיל את הגוף רק מעט
להסתפק ממש ממש במועט

היום דבר אינו מרגיש לי אמיתי
חוץ מהכאב שמתעורר לפניי
חוץ מהכאב הזה שמלווה אותי

אינני שייכת, אינני מחוברת לעולם
רוצה להריח את הסוף
לגלות מה מסתתר לי נעלם

לא מחפשת להכאיב חלילה
רק להמלט מהצער העמוק
להיות בצד השני
להביט על הכל, להבין ולצחוק

הושיעוני נא, תפילתי לשלווה
כל עוד אני כאן
שימו בי אהבה

בחסות החשכה

בחסות החשכה
חושבת
מחשבות אסורות
על כמה רע לי ואיך לא בא לי
את עצמי להיות
חושבת רעות על מחשבה רעה
רוצה לברוח מעצמי
למות ממש כמו אין בררה
כאב אמיתי מחלחל בין התאים
בית סוהר של רוע מסתודד אצלי בפנים
והשעה רק שש בבוקר
או חמש
והשמש מתקרבת והיום מתרגש
ואני מתהפכת
מנסה לגנוב עם החושך
עוד אולי איזה תיקון
מנסה לנשום אל הכאב
מנסה להרגיש איזה רגש הגון
מתרוממת מהמיטה
קוברת את השנאה הזאת
עמוק תחת שמיכה
ויוצאת לאור