התקופה הפוסט פוסט מודרניסטית

בתקופה הפוסט פוסט מודרניסטית

התעופפו הרבה לבבות.

התעופפו גם פרצופים צהובים;

מחייכים, משתאים, מנשקים וחורצי לשונות. 

נכתבו הרבה פוסטים בתקופה הפוסט פוסט;

רעיונות נשפכו מהראש אל הלב,

החוצה אל בין הבריות.

בתקופת הפוסט פוסט

הייתי אני, 

נכתבת בידי עמיתים.

היית את, 

מתקנאה ומחבבת עדיין,

היית אתה, 

נוזלת חוכמה אל מילים.

באותה התקופה 

היו תמונות

-של מחדלים, של אסונות, של אומללים-

מתנוססות בפשטות, 

לצד תמונות של הילדים.

והיו מנהיגים הזוים אז לעם,

והיו גם פשעי מלחמה;

כרגיל; מה כבר יש לעשות.

אבל כולנו ידענו,

שסופטוב  מתקרב.

ידענו למה לצפות.