יום רביעי, 18 ביוני 2014

כשאיבדת כיוון ונשכבת על הגב,
כל העולם נעמד על רגליו.
כל העולם נעמד על רגליו,
ויכולת אז לראות עננים.

כשראית עננים-
איך שהם משתנים,
יכולת שוב לנשום-
חוץ ופנים.

ויכולת לזהות
פרצופך במרומים.

שיכולת לזהות פרצופך במרומים
והיית עוד שכובה,
וסביבך הלומים,
הרגשת מבוכה שאת ככה שוכבת-
עיניים קרועות-פה פעור
ובנחת כזאת מתנשמת.

הרגשת מבוכה וקריאת תוכחה,
ובבת פרצופך נעלם.
ונשארת שם שכוחה,
ועם עין בוכה,
וכל העולם שוב נדם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה