לא מצליחה להפסיק לגרד את הפצע הזה, לא מצליחה.
והוא שורף ומדמם ומעלה מוגלה.
שנוגעים בו הוא נרגע.
וכשהאצבע כבר שם, היא אינה מתאפקת,
מתפתה ומקלפת את הקרום שהתקשה.
דואגת מהפצע הזה,
דואגת נורא.
רוצה שיעלם, שפשוט יעלם,
והוא מוסיף ומפריש את אותה הפרשה.
לא מצליחה להפסיק לגרד את הפצע הזה,
התחבושת נופלת ונפשי מופרעה.
והוא מגרד עד אימה הפצע הזה,
ושורף ומדמם ומעלה מוגלה.

נמק מתפשט

את גוויתי שלי סחבתי,
גוויתי שלי הכבדה הגרומה.
והיה גם כאב, היה גם כאב,
ונמק מתפשט הוא מקור של אימה.

עשן העלתי עם בוקר,
נכנס ויוצא בפתחים.
ובלילה, בעומקו הכהה, הסמיך,
בלילה מצאתי לי חוף מבטחים.

את גוויתי שלי סחבתי
הוגה מבלי דעת בסופה הקרב.
וישבתי כבדה, בשעת בין ערביים,
ממרחק מתאווה, לצחוק ילדיי הערב.

עשן העלתי עם בוקר.
גרון שורף,
נחיריים פתוחים.
ובלילה, בעומקו הכהה הסמיך,
רפויה חולמת היצרות של פתחים.

עשן העלתי עם בוקר,
עשן מהול ברוח חיים.
ולא ידעתי, אם חיה אני או אם מתה.
רק נמק מתפשט וצחוק ילדים.

באמת את כאן?

כמעט שהצלחתי לתפוס
אותה הבוקר
עמדה שם
מחייכת
רוקדת ריקודה
העליז
נושמת נשימתה
מאושרת
הסתכלתי עליה
נפעמת
באמת את כאן?
שאלתי והתעצבתי
כי נזכרתי
כמה זמן
לא ראיתיה
כמה התגעגעתי
לא באמת
האמנתי
שכך שבה
פשוטה ואצלית
כפי שזכרתי
אותה
כשפקחתי שוב
את עיניי
שהיו עצומות
רק לרגע אחד
רק לרגע אחד
אני בטוחה
כבר לא הייתה
לא ידעתי
אם באמת
הייתה שם
התעצבה
למראי העגום
ונמוגה
או ששוב
חלמתי
וכבר לא
תשוב היא
אל שדותיי
לעולם,
שימחה.

ידיים

ידיים המדיפות ריח של שום ובצל
צבהן צהבהב, לעיתים סגלגל מעט
וציפורניהן מקולפות ושבורות לפרקים,
הן ידיים של אהבה.

ידיים שמלטפות פנים עייפות
או מכסות עיניים דואגות,
ידיים שאוספות לתינוקת שערות רכות,
שוטפות פנים קטנות במים חמים
כשהבוקר קר,
הן ידיים של אהבה.

ידיים שפצעים מקשטים בן בסיס של ציפורן
ויובש מכסה בעדנה יחסית מפרקים שקפאו
ואוחזות הן סיגריה בוערת,
מובילות אל הפה הקמוץ מכאב שגרתי,
הן אותן הידיים,
הן ידיים של אהבה.

ידיים הכותבות שורות אלו,
מבעד מצבי צבירה משתנים,
מובילות מין הלב את העול הכבד,
מובילות למסך אלקטרוני בודד,
הן הידיים שלי,
הן ידיים של אהבה.

דרכך אמצא דרכי

אני מראה לך את עצמך,
אתה מאיר לי את עצמי.
חדים אותה חידה,
דרכך אמצא דרכי.
אני גורמת לך להרגיש אשם
כי אתה מרגיש אשם.
אני מזכירה לך שצריך לתקן;
לתקן צריך, לתקן.
אתה גורם לי להרגיש אבודה
כי אני מרגישה אבודה.
אתה מזכיר לי שצריך עבודה;
עבודה צריך, עבודה.
אנחנו יחד, לא לבד.
אנחנו שני קטבים,
אנחנו שתי קצוות,
בינינו אמת אחת.