נמק מתפשט

את גוויתי שלי סחבתי,
גוויתי שלי הכבדה הגרומה.
והיה גם כאב, היה גם כאב,
ונמק מתפשט הוא מקור של אימה.

עשן העלתי עם בוקר,
נכנס ויוצא בפתחים.
ובלילה, בעומקו הכהה, הסמיך,
בלילה מצאתי לי חוף מבטחים.

את גוויתי שלי סחבתי
הוגה מבלי דעת בסופה הקרב.
וישבתי כבדה, בשעת בין ערביים,
ממרחק מתאווה, לצחוק ילדיי הערב.

עשן העלתי עם בוקר.
גרון שורף,
נחיריים פתוחים.
ובלילה, בעומקו הכהה הסמיך,
רפויה חולמת היצרות של פתחים.

עשן העלתי עם בוקר,
עשן מהול ברוח חיים.
ולא ידעתי, אם חיה אני או אם מתה.
רק נמק מתפשט וצחוק ילדים.