אח אח אילו לילות ...
חלמתי עליך סבא שלי מתוק,
גופך רפוי כשל תינוק והבריות, הקרובים, מניעים, מסדרים ומעוררים את מערכות גופך. הם מושיבים אותך לידי ואני, כאילו נולדת לי עכשיו, מלטפת , מארגנת את הבגדים. מנשקת ומערסלת.
אני שמחה שחלמתי עליך, הלוואי וידעת הלוואי ותדע, הלוואי ואתה איתי, אפילו קצת, כמו שאני איתך..
דיברתי אתמול עם סבתא, לא ייאמן כמה היא נשמעת טוב וחזקה. מבטיחה לאהוב אותה, סבא, מבטיחה להשאר קרובה.
והבוקר, שוב מתעוררת לאלף לבטים, יותר מדי חופש, אם אתה שואל אותי. להתיישב לתפור וילון, לכתוב סמינריון, לבשל איזו ארוחה, ללכת לחברה עם היומולדת או לזאת שילדה?
כשהיתי קטנה יותר, כפופה לחוקים , הייתי מקללת, בורחת, ומכופפת סדרים. היום אני קמה עם תפילה, שמישהו שוב יפעיל אותי ככה, יצייר מסלול ברור וילחש לי , "את כן יכולה". שקיוויתי כל כך לעצמאות לא הבנתי שגם בשביל לקבוע את הדרך צריך תושיה וכח והצמדות לערך...
אז מה להיום? הלב עוד ישן את שנתו. אין תחושה של הוא איתי אין ידיעה שאני איתו.
יומולדת? לידה ביתיות או מרוץ החיים? המשחק הזה בנוי מעודף של שלבים.

http://www.youtube.com/watch?v=z2s1CA7j8vk