חשוףונגיש

שמתי אוזניות,

עוד לא בחרתי שיר.

שומעת את המח זז.

מחשבות, חולפות- עפות,

משל היו,

ציפורים.

ממהרות בסוף היום 

מעל העיר.

המסך עולה,

אחורי הקלעים

חשוףונגיש.

אבל אין אוחז ואין ניגש

אין שם נפש חיה

אין שם איש.

ההצגה בוטלה,

לא עולה.

מח ערמומי,

מופע משלו,  

העלה.

הצופה פה יחידי

הגם הוא מתנמנם,

שכן השיר לא נבחר

ובכל זאת, חוזר על עצמו,

ומתנגן.