אם הייתה לך שעה

אם הייתה לך שעה

הייתי באה עד אליך

הייתי שמה

את התיק ליד רגליי,

או על משענת

ונשענת

אם הייתה לך שעה

הייתי באה

מקיאה

את כל מה שלא אכלתי חודשים

את כל

מה שתכננתי ולא הספקתי להגשים,
 מהמפגש האחרון ועד היום 

אם הייתה לך שעה

הייתי קונה אותה

בכל הכסף שיש לי

וגם יותר

הייתי מוכנה להלוות כספים

אם הייתה לך שעה

לא הייתי צריכה ככה

לפגוש את עצמי

 לבד

לא הייתי מתחילה 

לחטט בפצעים

שיצאו שוב ביד

אם הייתה לך שעה

הייתי באה ונותנת מפרק

שתרגיש איך הדופק 

הלך ונשחק

בשנים שלא התראינו

אם הייתה לך שעה

היינו חולקים אותה שנינו

פתחתי ספר, וניסיתי חזק

למצוא לך שיר אהבה.

רציתי משו שמישו אחר 

כבר כתב לאיזו מישי אהובה.

ששמה אינו ידוע,

אפילו לא נרמז.

בשיר תוסגר רק -

 אהבת המשורר מאז.

מאז שראה אותה פעם ראשונה.

איך הוא חשב שהיא קצת משונה.

מתי, ואיך בדיוק, נכנסה לו ללב.

ומה היא עשתה שם,

מה הוא חושב.

חיפשתי שיר שכבר בלט,

בחנתי לב וכליה, מול מילים שנאמרו בלָט.

בין מישי אחרת למישו אחר,

ברוך ועדנה, או בלהט.

דברים שנכתבו, אז פעם,

על גבי לבן, בדפוס שחור.

רגעים, שמדרך הטבע,

אמורים, עם הזמן, לעבור.

אבל לא, הם כתובים שם.

ובעודי עליך חושבת,

מתרוצצת כפסיכית בין שורות ובתים,

אני מחפשת מילים,

כמו היו הן סמים.

כמו יכלו לקסמים.

ומקצה ראש לזרת, עדיין כואבת,

תבוסתם של חיים ומתים.

פעם הייתי

פעם,

ההתרגשות משובך

הייתה מניעה אותי בקצב מסתורי

שעות וימים של חוסר מעש

נהפכים היו בבת לריקוד מעשי

היום כבר לא

כי אי אפשר לכבות רצון חלקית

אפשר רק לשתק את כולו

פעם, 

המחשבה על הלילה

הייתה מאירה לי את היום

הייתי חותרת במרץ לאופק

כשמבטי נעוץ בקדמת החרטום

לא כך הדבר היום

השעות עוברות לי 

כמקשה אחת פתאום

פעם הייתי 
מדברת לכוכבים

מטפחת תחביבים

מדלגת על לישון

אפילו שני לילות ברצף

היום בכלל אין 

עם מי לדבר

כשאין מנוחה בשטף

פעם היה החורף מסעיר

והאביב היה משמח

הייתי מרגישה מיד מה נשתנה,

מהרהור קצר בטיב העונה

או מהצפה מוצלחת של חוש הריח

פעם עורר בי הקיץ כמיהה

הסתיו ריגש אותי יותר מכל

הייתי יושבת בין שקיעה לזריחה

מביטה לבדי בים הכחול

היום, לא נוחה יותר להתרגש

בעצלות פוקחת עין  

מביטה בחלון ולוחשת

נסתדר עם מה שיש

היום אני כבר לא

כי אי אפשר לכבות רצון חלקית

אפשר רק לשתק את כולו

http://www.youtube.com/watch?v=UMN4NsIiaRY

 מילים ולחן: דני הדר

ביצוע: נוגה שלו

מה יביא לי

הוא מצא את דרכו

בין חמש יבשות

לאהוב אותי

ארבעה ימים

ושלוש שעות

הוא פגע בי בשוק

ורצה בי כל כך

בחדרי הוא פשט

 את מדי המלח

שהיינו באמצע ,

איך היה לנו אור

כשעלה לסיפון

לא הביט לאחור

נופפתי שעה

ובכיתי המון

כי כל מה שיכול היה לקרות

יכול היה לקרות רק בדמיון

מה יביא לי

משי או תחרה

דבש או בושם?

פרפר או כפפה?

מה ימצא לי

בים אילו יצא,

ים אליו יצא.

בלי הרף סופרת

צעדי לאחור

בין המזח לבר

הלוך וחזור

אוכלת מעט,

והוזה בלילות

את כל מה שיכול היה לקרות

 יכול היה לקרות

 יכול היה לקרות

מה יביא לי

משי או תחרה

דבש או בושם?

פרפר או כפפה?

מה ימצא לי

בים אילו יצא,

ים אליו יצא.

לא חיה בכלל

http://www.youtube.com/watch?v=wS-TdHicUDE

...

אתה אוהב אותי אהבה מעשית

ומצב של קרבה 
מביאים עם כוסית.

אתה אוהב אותי בשתי הידיים

בשמאל, דוחף ומצביע,

בימין, 

מספיק להביט פעמיים

אתה מתקין לי בית

אתה סוחט לי מיץ

אתה זורק לי חבל

אבל מותקן בו קפיץ

אתה הולך, חוזר

אתה גם בא

בכל נושא יש לך תשובה

אתה אוהב אותי אהבה מעשית

אחר מין הדרך

לא יוכל להסית

לענות זה לא להקשיב, 
להסכית

ומצב של קרבה 
מביאים עם כוסית

אני לא צריכה שפתיים ולא אכפת לי מזוג רגליים

אז נעלתי אותה בין מנעול ובריח,

מצידי שתסריח,

מילה היא לא תבריח

שאלתי אותה מה היא אוהבת הכי , ורוצה

כך סתמתי לה תפה חזק 

והיא בכל זאת נשארה מרוצה.

היא אמרה לי 

אני לא צריכה שפתיים 

ולא אכפת מזוג רגלים

עכשיו סוף סוף יש לי תרוץ

ללמה אי אפשר לרוץ

לא יודע  מה עשתה עם עצמה כל היום,

נראתה מאושרת, שקופה כחלום

פיזרה קריצות נחבאות למראה

לעיתים הייתה נתפסת סתם בוהה, משתאה

הייתי אוהב אותה אז, וידעתי 

שאכבול אותה כך לנצח

שאשאיר אותה קרוב לאף,

פן יסגר העניין ברצח.

אבל,

היא לא איתי כבר

ריסקה את ליבי

שקמה פתאום וברחה

היא השאירה מילה

וביקשה מחילה,

וחתמה באהבתי אותך

בחטף

שבת בבוקר, בית ריק

קמה להכין קפה, לזרוק קצת אוכל לחתול

צולבת את עצמי בדרך, הזנחה של חיים!

מתוכי עולה קול, בחוץ פורץ שיעול 

נוטלת עוד פרח,

כך איטיב לשמוע עוד קולות חוץ משלי

ואולי בזמן או במקום 

להרים פה את הבית

אדע ליישב הריסות בתוכי

קפה נלגם בזריזות, כמו כוס מים

הפרח רוסק, עלה העשן, הדם נתמלא בשמיים

ידיעה ואחיזתה נחשפו מבין קימורים, זוויות הגוף

מטיילת בין שיפוליו הכהים, בבסיס הוויה,

במקום הכי נמוך.

אני מתיישבת מולך, 

כמו היית פה תמיד

מספרת לך איך הגעתי לפה , 
ומה אני רואה בעתיד

אתה יושב מולי, עיניך נוצצות 
גופך מתקמר כדי לספוג את הכל

מתחייך במתיקות, מביט בי ברוך ואומר;

הלוואי והייתי יכול אהובה

הלוואי והייתי יכול

נשלח מה-iPhone שלי