שנים נעה עם העולם ולגמריי בנפרד, נחבטת בין כתיבה מצומצמת, לעצמי בקושי לבין צורך ביצירה של מימד מחייב יותר שיוציא ממני (אולי) משהו אחר.
הבלוג הזה לא מגיע מתוך מומחיות מסוימת, ולא טומן בחובו איזושהיא אג'נדה ספציפית. זו היא במה לשטיחת סיפורה של עוד נפש תועה, המאמינה כי לכולנו הוויה זהה בעצם. אותם רגשות, אותם כאבים, אותה דרך. מתוך כך, מוכנה לקרבן פרטיותם של הגיגיי ההזוים ביותר, למען נתקרב כולנו בהבנה שאנו חלקים שווים של אותו דבר.. אז זאת אני, זהו עולמי ואלו הם דבריי.
יום שישי, 6 באפריל 2012
משאלה
בסמטה אפלה
צעירה אומללה
לבאר ריקה ורחוקה
משליכה משאלה מתוקה
זרמים של מחשבה
מילה נוגעת בה
מילה מלטפת ברוך
נותנת לה כל שרצתה
ויכלה המילה עוד לתת
ויכלה עוד לברוא מחשבה
והיתה מה שיש לה כעת
והיתה כמגע יד קרובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה