התבטלות

התבטלות היא לא רביצה נינוחה
עם סיגריה, קפה ומבט סתום
יותר הכוונה, להתאחדות חיננית ביקום

הרעיון הוא לחכות בסבלנות
להתייחס למאוויך בצניעות

לאהוב את עצמך עד כדי כך
שתסכים להיות נשכח

להתייחס אל הגוף כאל מרכבה מלכותית,
לטפח אותה, לחזק אותה
בעיקר להמציא לה תכלית

כל פעם מחדש, בזכות התאיינות המאווים
ולבחור רק אחת מבין אינסוף דרכים

התבטלות היא לשאת בתפקידך בלב שלם
להבין, מוטב היום, שבשביל זה אתה נושם

להקפיד להיות אחד במראה של החיים
קיימת השתקפות בעיניי האהובים

למלא את הצרכים מבעוד מועד
שלא תמצא את עצמך מין האמת נודד

כשהרגש מפחד לא להתנגד

להיות קשוב כל הזמן לרמזים, ולסודות
שמופיעים באלף ואחת צורות
ההתבטלות עוזרת לזה לקרות

וגם אם לא תסכים
גם אם תגחך
ותאמר שאלו הן שטויות
בכל זאת שמעת זאת ממני

בזכות ההתבטלות אפשר להיות

אישה אמיתית

את לובשת שמלה חשופה

נוצץ וחשוף ומזמין הוא עורך

וזה הופך אותך קשוחה

אז אינך יכולה לחייך

מה יגידו עליי, היראוני סוף סוף

את שואלת בינך לבינך

ורואים אותך, ורואות ורואות 

שאלות נשאלות, ואולי בגללך

ריסים ארוכים משוחים בשחור

נוצצות השפתיים מתחת לאור

נעליים לוחצות ופנים לחוצות

עיצרו; השתאו ותנו לעבור

ולך, לא נוח כך ואינך מחייכת 

מסתתרת תחתיי עפעפיים כבדות

וכך, לא נוח לך, בתוכך אש חורכת

מחפשת אישור בעיניים זרות

בסך הכל רצית 

להזכיר לעצמך מאיפה באת

רצית להיות טובה, ונראית וחשובה

כמו נרות הדולקים בערב שבת

את שונאת לעמוד בקדמת הבמה

אבל בירכתיים אט אט את דועכת

ובינך לבין שאר השחקנים בתמונה

את יפה באמת רק כשאת מחייכת

אישה אמיתית היא אשה שמחה

בלבך שמחי שמחתך

אישה אמיתית ביופיה בטוחה

ושמרי נשמתך בעצמך

בשעות כאלו אסור לדבר איתי בכלל

ואני לא מגזימה.

אם תשאל אותי למה,

זה בגלל שאני עוד מחפשת מסננת מתאימה.

הופכת והופכת, עד צמצום מוחלט של העיסה,

כי גם המילים שבתוכי זקוקות למחיצה

כשהעיניים נפקחות בכוח, אני רוצה ולא רוצה,

ובשעה כזאת אם תכנס אליי למח,

תוכל לחשוב שישנה פה הפצצה.

וככה זה מרגיש,

אתה מבין אותי איש?

תן לי לנצח את המלחמה שלי בשקט,

אל תגע בי בכלל שאני ככה משותקת

כי מבחוץ אולי נראה זה כמו דימדומי בוקר נוגים,

אך מבפנים,

אלוהיי, הו אלוהים.

קמתי בבוקר כשבטני נוקשה

עיניי דבוקות, לשוני יבשה

ליבי דוהר; מהר וסוער

ולנגד עיניי

בקשה חדשה

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

הכנתי לי קפה שחור

עם חלב חם וסוכר מתוק

מתחתי שפתיים,

דימיתי לי צחוק

נשמתי עמוק וחזק ונחוש

במקום לטלטל

ליטפתי את הגוש

של הצער שלי

של הבדידות הקיומית

ליטפתי נישקתי

ועם בוא צהריים חלה תפנית

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

לקראת הערב 

חפצים וכלים הושבו למקומם,

הזבובים הואילו לצאת מהחלון,

כשגזלתי את הטינופת

שמילאה את עולמם

רוחות של סתיו,

נושאות חמימות

נכנסו אל הבית 

נושבות במתינות

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

הלילה ירד

הכביסה התייבשה

אמת בפי, בליבי

זו הדרך קשה

ותשובה לי עשיתי

נעתרה נשמתי

ונפשי התקדשה

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

אם אמשיך כך לרצות,

גילתה לי בסוד,

אין דבר שיעצור אותי עוד,

אם שמחה היא המצרך שנחוץ לך כעת,

אין צורך לשאת ולתת,

היא שלך, וגם אני איתך,

צאי לדרך, עוד יום

מחכה לך כעת

ערב

בכותונת פשוטה משנות חמישים 

לכתפיה סריג כחול דק.

יושבה תחת כיפה

של שמים מתחלפים.

תחתיה סדין,

האדמה לחה,

מתכסה יָרק.

יושבה וחושבה וטובה למדיי,

עיניים עצמה לִמֵחֲצָה.

זה עכשיו נשטפה,

גוף עייף וכבד

ולישון עוד איננה רוצה.

חתול קטן בא לשכב

על מצע אסופת עצמות חמימה.

כל יום מתקררת הארץ יותר,

הלילות נמסים לִשממה.

היא קוראת למֵתיה;

קוראתם לתת בה חיים חדשים.

את פניה בוחנת עם פנס בֵּמראה,

על עורה הבהיר פוּזרו נמשים.

לא מכבר עזבה

והשביל, פתלתל הוא וזועק.

עוצמת עיניים, הקול הוא חזק,

נִרכס לו רוכסן בהבזק.

אי שם, לא רחוק;

זה קורה בוודאי,

בדיוק באותה הצורה.

אי שם, לא רחוק,

מישהו בדיוק באותה הצרה.

בודדים הימים, והרוח תסכים,

הלילות נמסים לִשממה.

החורף קרב, הארץ מתקררת,

ירוקה ולחה, נמצאת אדמה.

נשלח מה-iPhone שלי

מזג רע

מזג רע

לנעוץ מבט מר בתקרה

לשנוא את כל מה שסביב

ואותך שלא מגיב

מזג רע.

להסתנוור בכח מהמנורה

למנות צרה אחר צרה

לטבול בתוך מרה שחורה

מזג רע

לתקוע ציפורן בבשר

לשמוע איש מורבידי שר

להגות בסוף המר

מזג רע

לתעב כל גרם וגרם בגוף

להתרחק כמעט מבלי שוב

ולחזור בחזרה

מזג רע

תשע"ד

הנה באה לה עוד שנה,

אפשר להגיד שאני די מוכנה,

אומנם עד אתמול צעקתי למות,

אבל עמוק אני יודעת; החיים הם מתנה.

אני רוצה להמשיך בבקשה לנסות,

להרגיש יותר טוב, למצוא תשובות.

אני מסכימה להרגיש את הכאבים כולם,

אני מסכימה להכיר בעולם לא מושלם.

אני מסכימה לתת את מה שיש לי ויותר,

אני מוכנה להתאמץ, לא למהר  ולא לוותר.

אני מבקשת סליחה,

שלא הקשבתי לך,

שלא ראיתי אותך, 

שלא אהבתי אותך.

השנה זה יבוא, בעזרת השם,

השנה אתקרב, 

כי הגוף עוד נושם

ובחלום אפשר

ובחלום אפשר
לדעת היום מה יקרה מחר
לחלוק כוס קפה עם עלם זר
בדילוג להתיישב על ראש הר

ובחלום אפשר
לעבור דרך קירות אל תוך הבתים
להצמיח כנפים לרצונות והצרכים
למצוא מסתור נוח בינות הקוצים.

ובחלום אפשר
לשכוח לגמרי מגבלות
של שכל או של גוף
לראות מאוד ברור
להיות נורא חצוף

אם יש מזל
והמח הוא קל
אפשר ממש לעוף.

ובחלום אפשר
להתרווח ולהתרחב
לשכוח ממגבלות הצמצום
לזכור את הלב
לעורר מהומה מתוך המאום
בלי לשאת בתוצאות,
בלי לכאוב את הכאב.


ומחלום אפשר להתעורר
היום או מחר,
קרוב או מנוכר,
לאט או מהר.