קמתי בבוקר כשבטני נוקשה

עיניי דבוקות, לשוני יבשה

ליבי דוהר; מהר וסוער

ולנגד עיניי

בקשה חדשה

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

הכנתי לי קפה שחור

עם חלב חם וסוכר מתוק

מתחתי שפתיים,

דימיתי לי צחוק

נשמתי עמוק וחזק ונחוש

במקום לטלטל

ליטפתי את הגוש

של הצער שלי

של הבדידות הקיומית

ליטפתי נישקתי

ועם בוא צהריים חלה תפנית

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

לקראת הערב 

חפצים וכלים הושבו למקומם,

הזבובים הואילו לצאת מהחלון,

כשגזלתי את הטינופת

שמילאה את עולמם

רוחות של סתיו,

נושאות חמימות

נכנסו אל הבית 

נושבות במתינות

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

הלילה ירד

הכביסה התייבשה

אמת בפי, בליבי

זו הדרך קשה

ותשובה לי עשיתי

נעתרה נשמתי

ונפשי התקדשה

נשמתי שלי,

האהובה, החשובה,

שאלה לי אלייך,

הותירי תשובה,

אוכל לנוח מהצער

ולשמוח השנה?

אוכל לשכוח את הפחד

לגרש כל יראה?

אם אמשיך כך לרצות,

גילתה לי בסוד,

אין דבר שיעצור אותי עוד,

אם שמחה היא המצרך שנחוץ לך כעת,

אין צורך לשאת ולתת,

היא שלך, וגם אני איתך,

צאי לדרך, עוד יום

מחכה לך כעת