בשעות כאלו אסור לדבר איתי בכלל
ואני לא מגזימה.
אם תשאל אותי למה,
זה בגלל שאני עוד מחפשת מסננת מתאימה.
הופכת והופכת, עד צמצום מוחלט של העיסה,
כי גם המילים שבתוכי זקוקות למחיצה
כשהעיניים נפקחות בכוח, אני רוצה ולא רוצה,
ובשעה כזאת אם תכנס אליי למח,
תוכל לחשוב שישנה פה הפצצה.
וככה זה מרגיש,
אתה מבין אותי איש?
תן לי לנצח את המלחמה שלי בשקט,
אל תגע בי בכלל שאני ככה משותקת
כי מבחוץ אולי נראה זה כמו דימדומי בוקר נוגים,
אך מבפנים,
אלוהיי, הו אלוהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה