יושבים יחדיו,
בני אנוש.
שותים קפה,
מהנהנים ראש לראש.

חולקים עוגה,
מסתכלים לצדדים,
מביט איש ברעהו,
עתה אינם מסכימים.

עוברת מלצרית.
מעט עסוקה,
ומאוד עצבנית.
כלפיי חוץ היא נראית חייכנית,
אך אוי אם תחול לה פה איזו תפנית.

עלמה צעירה מגלגלת,
עגלה של תינוק.
לצדדים בהחבא היא פוזלת,
לשיחת השכנים;
יש לה ריח מתוק.

צמד ותיקים,
כוסות תה אוחזים;
ביד נרעדת.
ארוחת הבוקר הדלה,
נאכלה כמעט כולה,
והשעה כמו עומדת.

איש עם אופניים ועם כלב נעצר.
חשב לשתות קפה או מיץ,
או משהו לא יקר.
עיניו הטובות,
מרצדות, נזהרות;
רק שזה הנאמן,
רק שלא יסתבך בצרות.

שולחן עזוב.
עליו, מתחתיו-
יש המון באלגן.
ליכלוך, שאריות,
כלים ומפיות,
בני אנוש שעזבו לא מזמן.

וקיימת אני.
קפה על סויה, עיתון מיותם,
סיגריות, דפיקות לב,
ומבט חקרני.
גם אני בינהם, מהרהרת,
גם אני, גם אני, גם אני.