למשורר המודרני-
כוס בירה תספיק.
המשורר המודרני,
סלולרי חדיש מחזיק.

המשורר הוא לא אחר.
לא אחר מעצמו,
לא שונה מעמו,
הוא רק מאוד מודרני,
וזה מספיק לטעמו.

הוא שואף עמוקות,
חמצן זה סם חדיש.
במיוחד אם אתה כזה,
כזה אדם רגיש.

הסיגריה מונחת במאפרה שתחתיו,
הוא לא מדליק אותה עכשיו-
הוא לא צריך אותה עכשיו.

תר אחר מפית,
תר אחר נייר,
ובסוף שם את עיניו
על המכשיר המאולתר.

הוא איש מודרני ועכשיו,
זה נחשב מאוד נחשב,
להיות ככה מואר,
באור הטלפון,
שכל החברה על הבר,
שתויים עד עילפון.


מחר בבוקר
ירגיש בוודאי,
נחשק טיפה פחות.
הוא יקיץ ודמעה בעיניו,
בחור רגיש, מה לעשות.

יכין לו ספל חם-
שיהיה לו מה לשתות,
ירים את המכשיר,
יתבונן שוב בשורות,
שמאלו הפנויה יעביר בשערות.
איש מודרני שכזה,
מקדים את הבאות.