"אל תקרא עַמִּי, אלא עִמִּי - עִמִּי אַתֶּם בשותפות"

יום שישי, 17 בפברואר 2012

"אל תקרא עַמִּי, אלא עִמִּי - עִמִּי אַתֶּם בשותפות"

זהו, עשיתי זאת, יצאתי בהצהרה פומבית שאני היא אני ושיש לי מה לומר. זה כבר מביך עד אימה.
שישי בבוקר ,פרשת משפטים,  כמה הולם מבחינתי לתבנת מחשבותי למשפטים ביום כזה ..
בעקבות מחקר שערכתי הבוקר, אביא ציטוט קטן שאהבתי מתוך דבריו של דוד אגמון, ממקימי מרכז מודעות- מרכז רוחני בדרכו של בעל הסולם.

"שותפות במעשה בראשית"

"אמרו חז"ל שתכלית בריאת העולם היא ש"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תנחומא). כל פרשות ספר שמות עוסקות למעשה בהשגת התכלית הזאת, מהוצאת העם שמיועד לקיים את המשימה ממצרים, נתינת התורה, בניית המשכן על כל פרטיו ועד השראת השכינה בתוכו. בכלל זה גם פרשת משפטים כמובן. אומר ה'נתיבות שלום', "לכך נתן הקב"ה את פרשת המשפטים, שבתוך עולם השקר יתנהגו ע"פ משפטי ה' אמת" (נתיבות שלום, משפטים). השותפות שלנו עם בורא עולם מתבטאת דוקא בפרטים הקטנים של חיינו, בדינים שבין אדם לחברו. אל תוך המציאות הגשמית, אל תוך עולם העשייה, העולם החשוך ביותר, אנו מצווים להכניס את האור האלוקי, את החכמה האלוקית ובכך לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, להיות שותפים במעשה בראשית. התורה לא השאירה פרט אחד קטן שלא טיפלה בו. מה שנדרש מאתנו זה לימוד, אמונה והכרה שהפתרון לסכסוכים, לבעיות, למחלוקות, לשקרים, נמצא רק בחיבור אל האור של התורה, בהכנסת האמת אל תוך מקום החושך.עשרת הדיברות ניתנו בשלמות משמים, גם המשפטים, אבל בעבודת המשפט יש בירורים נוספים שצריך לעשות ולהוסיף דינים והלכות כאן בארץ. בכך, יש לעם ישראל הזדמנות להיות שותפים בבנין התורה ושותפים במעשה בראשית. לכן אמרו חז"ל על הפסוק, "...וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי-אָתָּה" (ישעיהו נ"א ט"ז), אל תקרא עמי, אלא עימי - עימי אתם בשותפות. "
 (מתוך  האתר :http://www.mo6.co.il/?categoryId=66066&itemId=137632 )

 

מה זה אומר לי.. 
בחודש שבט, החודש הנוכחי, קרה לי משהו טוב. הרפתי את הטרנסמיטורים המעכבים, הנחתי את דעתי בצד לרגע קט, ופשוט התחלתי לכתוב. שמתי לב איך המילים כותבות את עצמן, והן אינן ממש שלי כך שאוכל לקחת עליהן אחריות מלאה. לא, הן נכתבות מעצמן, וזה בסדר, ככה זה צריך להיות, ככה דברים קורים בכלל, השם נועד להתגלות בעצמותו דרך מעשינו, וחלקנו העיקרי בדבר הוא רדיפתן של אותן חומות מצרות-מגננות האגו היקרות שלנו. עלינו למצוא אותן ולפרוץ אותן, לרסק אותן כחץ נשלח ברוח קודש עזה, לכבודו, לכבודנו.
נפש בריאה בגוף בריא ביד בורא. זה לא משנה מאיפה מתחילים, מפניה לבורא, מהבראת הגוף או מבריאת הנפש, החלקים נוטים להתנועע  כאבוקה אחת.

אני מרגישה שאין העצמה גדולה יותר מזו של האמונה שמעשינו, מילותינו ורעיונותינו עטופים בתכלית אחת של כוונה קיומית. מניסיוני, החוזר על עצמו לאחרונה,  אדם המצליח לפרוץ מייצר, קטן ככל שיהיה, שצף מים חיים עשוי לפרוץ מתוכו ללא התראה מוקדמת. שצף של משמעות נחבית אשר חיכתה בשקט יחסי לתורה.
האני העליון של כל אחד מאיתנו מחפש לו דרך להתגשם פה, והעניין הזה הוא החלק עיקרי ממהות הבריאה, מהסיבה לשמה נבראנו. אצלי לאחרונה, עוררו עליונים אלו "צרות" רבות עד שהואלתי להתייחס אליהם ברצינות.. 

בשבילי הכתיבה היא האמצעי, נשגב וארצי , לביטוי הקולות שגדולים ממני, שהכי מפחידים אותי, למרבית הפלא. קולות המבטיחים ברכה בדרך כלל. השתתפות במעשה בראשית. מהות אינסופית המחפשת את אחדותה בין מספרם האינסופי של חלקיקיה. מחפשת את אותה תחושת שייכות אל המציאות הגשמית ואל זכרון חלקנו הנצחי בה.
ברמה האישית ביותר והכללית ביותר. תפקידנו לבנות את בנייניה של השכינה, כאן בינינו. לקרב את עצמנו לחלק המבורך שבנו , לתת לו לפרוץ מין הפנים אל החוץ, מין הפרט אל הכלל. ולהפך.

העובדה שאני יושבת בבוקר זה וכותבת שורה אחר שורה, יש בה משום נס מבחינתי, מרגע שנתתי לאצבעות לנוע על המקלדת, בחופשיות מקסימלית, פסקו אותם קולות מלהטריד מנוחתי, וכך נהייתי אחד עמם ונפרדת מהם לחלוטין. וכך התפנתי להיות, ככלי ביד השם.
וזו השותפות הקטנה שלי עם עצמי, עם בוראי,ועם קוראי הבלתי נראים, המחכים למוצא פי הבלתי ידוע בעליל.

שבת שלום