הוּא-יָשִׁית אֶת-אַרְצָהּ לְשַׁמָּה

"נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל, חַת מְרֹדָךְ, הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ". "כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן, הוּא-יָשִׁית אֶת-אַרְצָהּ לְשַׁמָּה, וְלֹא-יִהְיֶה יוֹשֵׁב, בָּה.." (ירמיהו פרק נ)

'מִתגלגל אֶצלם

חֹסר נָחַת.

סִפור לא הוגן,

לא סביר.

לא פשוט.

אֵת ימיי חייה,

פִּזֵם בְּלֱאוּת.

חַכּךְ, אִם טובה,

כֵּכֻלּם או יותר,

אז קָבע נֵחרצות,

לא ראוי לוֳתר.

הוא סבר כי כדאי

להרבות מלאכה

וגם אִם אפשָר,

לִשמור מנוּחה.

שִקף לה מהותה

כּפי שידע אותה,

יֱשר קִמטֻוּטֲיה.

חפָן את פּניה.

ולִבּו השואל

היְשיר מַבָּטיהָ.

בְעֵניָהּ מוצא חן זֵהּ

צובֵט בֵּקִרבָּה.

לוחש ומזכיר בָּה,

מהוּת אהָבה.

  

הוא טיפל בה יפֵה,

הוא היה דֲי חביב

גופו זר, אך מוּכּר.

רוח שטוּת וְאביב.

גֹבהו וְיָדָיו,

מֵמָּדי ענקים

וְלִבּו מֵפּרְפֵּר,

מֵעכֶּל חֵשָקים.

שִׂמחתה עוד תוּשב

הֵבטִיח.

תּפאֱרתה, גדֻולתּה.

יודע ליבו

את רָזי מִשאלתָה.

יום אחד יושיט יד,

אמיצה. מוּחשית.

כּאומר להּ, אַת חֵלֶק,

את פּה עִם תכלית.

וְשניה אָחַרי,

ככה בין השורות

יד נִמשכת חזור

מִתְלקחֹת שאלות.

סָפֵק נִזְרַע כְּרעל, בַּלב הקטָן.

ימים נֹגעים לא נֹגעים

הוא כאן 
היא כאן.'

ליטל 14/02/12