מציאות נחה,
מקבילה למציאות
זבוב זחוח חג בעצבנות
שתי קצוות יש. לכל חוט.
יושבת להפריד את הסבכים
בסבלנות.
בובותיה סביבה, פזורות במרחב.
שמש ערב נישאת על רוחות מערב.
אמא מעשנת בסלון,
אבא מכה בפסנתר,
וזו הקטנה רחוקה מלוותר.
היא רואה בדימיונה
את תנועתם של היצורים.
איך חוטיהם אל מול
השמש
בזהר מתבדרים.
היא צוחקת,
הם נוגעים בה
לבה מכתיב את תנועתם
מציאות שמקבילה,
הם שם והיא איתם.
יום אחד גם היא, יודעת.
יום אחד היא תשתחרר.
את הקשרים בין החוטים
חוד הלהב יבתר.
גודלה כהר,
ליבה הוא ים.
והיא כולה
זוהרת
חסד לעולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה