ידיה חזקות, היא מרימה ומורידה אותן, לא מצליחה להחליט.
הלב אומר לה , תסתכלי קדימה, עשית מה שעשית.
אבל ידיה חזקות, וכאבה חזק, אפילו יותר,
היא מרימה ומורידה ובסוף מחליטה, כן לבתר.
היא עושה זאת בקור רוח, בוחרת כוס, בוחרת וריד.
היא יוצאת מהבית בשקט, מנוחת הטף לא להחריד.
היא שומעת קול של ילד,
אמא לא! זה תכף יעבור!
היא שוברת את הכוס בשקט,
מפה כבר אין חזור.
הוא לא יבין, הוא ייפגע
אומרת לעצמה, בניסיון רפה להידברות,
אבל השד רוצה לחיות
והיא רוצה למות.
ידיה חזקות, והן חותכות כבר בבשר,
הדם אדום, כמה מפתיע,
ולמרות זאת, הכאב בפנים נשאר.
גם היא חזקה, הדם נוזל,
והיא אפילו לא נרגשת,
שוטפת כלים, מקפלת מצעים,
הרבה פחות מיואשת.
היא לבד עם הגוף שלה
מחכה שיצאו השדים עם הדם,
אוספת חולצה קטנה
עם ציור של כדורגל,
מלטפת'שריטות,
את לא בנאדם.
שותה כוסית של וויסקי איכותי,
הכל מרגיש ממש בסדר לרגעים,
את לא לבד, והירח נרעד,
שולח אלייך כוכבים.
אני לא מרגישה, אני לא מרגישה!
היא צורחת בליל קיץ.
והוא יישן, והם עליו,
ואין, אין אוויר בבית.
אני אוהב אותך, אוהב אותך
קורא לה איש מרחוק,
אין לי מה לתת לך,
אבל אנלא מוותר לך,
נשאר פה, עד שתתחילי לצחוק.
והיא צוחקת , צחוק פרוע,
אתה, מה אתה מבין.
ומעמיק הלילה, ומתרבים הכוכבים.
והקרעים בעור העלו שוב קרום קשה,
וזה ברור לה, גם הפעם,
היא פשוט תצא מזה.
