רעל מזוקק היא אמרה לי, זה רעל מזוקק.

זה לא שלא ידעתי, נדרך בי קול ונזעק;

זה לא שלא הרגשתי באותו הרגע,

איך הלב התפוצץ וכמה חזק הוורידים דחפו.

זה היה קצת עצוב אבל שמתי לב,

איך המח שלח אזהרות שסוכלו;

זהו רעל מזוקק.

ביושבי מולה חשבתי,

מה יקרה אם אדמיין ממש חזק,

אולי יחשפו סודות המשחק,

אולי יפלו החומות ויצטמצם המרחק,

תאמיני לי, אומרת היא,

זהו רעל מזוקק.

לפי מיטב הבנתי עניתי לה,

רעל מזוקק זהו רעל מזקק.

בהתלהבות מידי שעה, הסברתי;

אני נוטלת ת'מזרק,

רק כשהרגע דוחק,

רק כשהרגע דוחק.

בינתיים היא ככה מסתכלת עליי,

ואני קולטת שהאפר נופל לרגליי,

והסיגריה גם היא  כבר הגיעה לקצה.

ויש קול חזק וקודר, שחוזר ואומר,

שהרעל חודר, שהיה צריך להיזהר,

שהלב כבר לא יכול לשאת את זה.

רעל מזוקק היא אמרה,

ואני ידעתי מייד,

למה בדיוק היא התכוונה.

ואמרתי לעצמי,

שעד סוף השנה,

אם לא אקח מנת יתר,

בטוח אצא מכלל סכנה.