תשמע,
אצלי בסיפור ,
כל הדמויות הן דמויות ראשיות.
אני יודעת שאתה חושב שזה שטויות,
שזה לא יכול להיות,
אבל אצלי בסיפור,
הדמויות עצמן,
בינהן מתחלפות,
ראשיות הן כולן.


תבין נשמה,
אצלי בסיפור,
הנפש היא נוף
והגוף הוא במה.
אומרים שהדרך היא אל האינסוף,
מסע כך סלול בתוך השממה.

וכל הדמויות שאותי מלוות,
חיות בתוכי, עושות בי שמות;
וכשאני מנסה
לתפוס עם אחת מהן שיחה,
תמיד מוצאת אותי בסוף,
מתרוצצת שוב סביבך.


תקשיב אהוב,
כשאני מדברת על עצמי,
אתה מבין את עצמך.
דמויותי הרבות;
מפעילות את דמותך.
הן מקרבות אותך לאור
וטובעות בחשכה.



ולכשעצמי,
מדמותך העגולה,
לא רציתי לקחת מאום.
סתם אולי כך לעמוד,
כשגופי ערום,
כשהדמויות, כולן ביחד,
רוקדות את ריקודן הסתום.